<h1>בה"ג הלכ' סוכה</h1>
<h2>דף ג.</h2>
מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב הונא הלכה צריכה שתהא מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו. אמר לו רבי אבא כמאן כבית שמאי, ואלא כמאן, איכא דאמרי אמר לו דאמר לך מני בית שמאי היא ולא תזוז מינה.
ואיזו היא סוכה קטנה, כדתניא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו כשירה, ר' אומר פסולה עד שיהא בה ארבע אמות על ארבע אמות. מאי טעמא דרבנן, דקסברי סוכה דירת עראי בענן וכי מחזקת ראשו ורובו ושולחנו כשירה, וכמה ראשו ורובו ושולחנו, שבעה טפחים, ורבי סבר סוכה דירת קבע בענן, אי אית בה ארבע אמות על ד' אמות דיירין בה אינשי ואי לא לא דיירין בה אינשי. והלכה כרבנן דאמרי אפילו אינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושולחנו בלבד.
<h2>דף ו:</h2>
ומנלן דכל פחות משלשה באויר אמרינן לבוד וכל פחות מארבע אמות בדופן אמרינן דופן עקומה, דאמר רב חייא בר אשי אמר רב שיעורין חציצין ומחיצות הלכה למשה מסיני. ואמרינן עלה לרבי מאיר הלכתא למאי אתא, לגוד וללבוד ולדופן עקומה. גוד, דאמרינן גוד אסיק מחיצתה. לבוד, הא דאמרינן דכל פחות משלשה כלבוד דמי. דופן, דאמרינן גבי דופן עקומה הלכה למשה מסיני.
ושאין לה שלש דפנות פסולה. תנו רבנן שתים כהילכתן ושלישית אפילו טפח, רבי שמעון אומר שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח. ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצה. א"ר סימון א"ר יהושע בן לוי (ז'.) עושה טפח שוחק, ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן, וכל פחות משלשה כלבוד דמי. רבא אמר אינה ניתרת אלא בצורת הפתח, איכא דאמרי אמר רבא וניתרת נמי בצורת פתח, איכא דאמרי אמר רבא וצריכה נמי צורת פתח. רב אשי אשכחיה לרב כהנא דעבד לה טפח שוחק, וקעביד ליה נמי צורת פתח, א"ל לא סבר לה מר להא דרבא דאמר רבא וניתרת נמי בצורת הפתח, א"ל אנא כאידך לישנא סבירא לי וצריכה נמי צורת פתח, וכן הלכה.
<h2>דף ז:</h2>
ושחמתה מרובה מצילתה פסולה. תנו רבנן חמתה מחמת סכך ולא מחמת דפנות, רבי יאשיה אומר אף מחמת דפנות, והלכה כרבנן. (כ"ב:) הכא קתני ושחמתה מרובה מצילתה פסולה, הא כי הדדי נינהו כשרה, והתם קתני שצילתה מרובה מחמתה כשרה, הא כי הדדי פסולה, לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה, הא דקתני ושחמתה מרובה מצילתה פסולה הא כהדדי כשרה, מלמטה, והא דקתני ושצילתה מרובה מחמתה כשרה הא כי הדדי פסולה, מלמעלה, מאי טעמא, משום דכל חמה מעלא שיעור זוזא, הוי מתתאי שיעור איסתירא, הלכך כי הדדי פסולה דקתני, בדהויא מלמעלה, הא כי הדדי כשרה דקתני, מלמטה דהויא חמתה מלמטה טפי ממאי דהויא מלמעלה.
<h2>דף ח:</h2>
תנו רבנן סוכת גוים סוכת נשים סוכת בהמה סוכת כותים מכל מקום כשרה, ובלבד שתהא מסוככת כהילכתה. אמר רב חסדא והוא שעשויה לצל. מכל מקום לאיתויי מאי, לאתויי רקב"ש סימן, לאיתויי הא דתנו רבנן סוכת הרועים סוכת הקייצים סוכת הבורגנין סוכת שומרי פירות סוכה מכל מקום כשרה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה. אמר רב חסדא והוא שעשאה לצל.
<h2>דף ט.</h2>
[פסק] ואסור להסתפק מעצי סוכה כל שבעה, דאמר רב ששת משום רבי עקיבא מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה ת"ל (דברים ט"ז, א') חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, ותניא רבי יהודה בן בתירא אומר מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה, ת"ל (ויקרא כ"ג, ל"ד) חג הסוכות שבעת ימים לה', מה חג לה' אף סוכה לה'. ולא מיבעיא דעצי סוכה דאסיר לאיסתפוקי מיניהו, אלא אפילו תלא בה מיגדי נגד בה מאני אדעתא לאשפורה, אסיר ליה לאיסתפוקי מיניהו, דתנו רבנן (י'.) סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים ורימונים ואפרסקין ופרכילי ענבים ועטרות של שבלים יינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהם עד מוצאי יום טוב האחרון של חג, ואם התנה עליהם, הכל לפי תנאו, (ביצה ל':) והוא דאמר איני בודל מהן כל בין השמשות, דאכתי לא חל עליהו קדושה. עיטורי סוכה שנפלו בשבת אסורין באכילה, ואסורין לטלטלן ממקומן, נפלו ביום טוב אסורין באכילה ומחזירין, ולמה אסורין באכילה, מפני שהוקצו למצוה. אבל אם התנה עליהם מתחילה בשעה שתלה אותן ואמר כשארצה אטול מהן, הרי זה מותר. תאני בתוספתא (ביצה פ"ג) אין נוטלין עצים מן הסוכה, ואפילו ביום טוב האחרון של חג, ואם אמר כל זמן שארצה אטול, הרי זה מותר.
<h2>דף ט:</h2>
סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה, ר' יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה. תנו רבנן (ויקרא כ"ג, מ"ב) בסוכות תשבו, ולא סוכה שבתוך הבית ולא סוכה שתחת הסוכה ולא סוכה שתחת האילן, אדרבה בסוכות תרתי משמע, אמר רב נחמן בר יצחק בסכת כתיב.
<h2>דף י.</h2>
פירש עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר, או שפירש על גבי קינוף, פסולה, אבל פורש הוא על נקליטי המטה. (י"א.) הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבה פסולה, אם היה סכך הרבה מהן או שקצצן כשרה, אמר רב חסדא (י'.) לא שנו אלא מפני הנשר, הא לנאותה כשירה. (י':) מנימין עבדיה דרב אשי, איטמיש ליה כותנתיה במיא, אזל שטחה אמטללתא, אמר ליה זיל שקלה דלא לימרו בגוה קא מסכיך, והא חזו לה דרטיבא, לכי יבשה קאמינא.
<h2>דף יב.</h2>
זה הכלל דבר המקבל טומאה ואין גידוליו מן הארץ אין מסככין בו. מנא הני מילי, כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אמר קרא (דברים ט"ז, י"ג) חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים בפסולת גרן ויקב לסוכה הכתוב מדבר, רב חסדא אמר מהכא, (נחמיה ח', ט"ו) צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות ככתוב. חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אין מסככין בהן, ואם התירן כשרות, וכולן כשרות לדפנות. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מפני מה אמרו חבילי קש חבילי עצים חבילי זרדין אין מסככין בהן, לא מפני שהן פסולין לסיכוך, אלא פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתיפו ומעלה ומניחה על גבי סוכה ליבשה ונמלך עליה לסיכוך, והתורה אמרה (דברים ט"ז, י"ג) תעשה ולא מן העשוי. אמר רב יהודה (י"ב:) הני שוושי ושווצרי מסככינן בהו, אביי אמר בשוושי מסככינן, בשווצרי לא מסככינן, מאי טעמא, כיון דסני ריחיהו שביק לה ונפיק, אמר רב חנין בר רבא (י"ג.) הני היזמי והיגי מסככינן בהו, אביי אמר בהיזמי מסככינן, בהיגי לא מסככינן, מאי טעמא, כיון דנתרי עליהו שביק לה ונפיק.
מדקאמרינן אם התירן כשירות, ש"מ היכא דאיכא אגד אסור לסכך בהן. [י"ג ע"א] אמר רב גידל אמר רב הא אפקותא דדיקלא מסככינן בה, ואע"ג דאגידא, אגד בידי שמים לא שמיה אגד, ואע"ג דאגיד ליה איהו, אגד בחד לא שמיה אגד. דרש מרימר (י"ג:) הני איסורייתא דסורא מסככינן בהי, ואע"ג דאגידן, ההוא למיניינא בעלמא הוא דאגידן. אמר רבי אבא אמר שמואל הני צריפי דאורבני, כיון שהתיר ראשי מרנים שלהם כשירין, והא אגידי מתתאי, אמר רב פפא בדשרנהי, רב הונא בריה דרב יהושע אמר אע"ג דלא שארי, כל אגד שאינו עשוי לטלטלו לא שמיה אגד.
<h2>דף טז.</h2>
המשלשל דפנות, מלמעלה למטה, אם גבוה מן הארץ שלשה טפחים פסולה, מלמטה למעלה, אם גבוהה עשרה טפחים כשירה, רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים כך מלמעלה למטה. (י"ז.) הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה, והלכה כרבנן.
<h2>דף טז:</h2>
אמר חסדא אמר אבימי מחצלת ארבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן, והיכי עביד לה, מוקים לה במיצעי דסוכה בפחות משלשה טפחים לתתאי ובפחות משלשה טפחים לעילאי, דכל פחות משלשה כלבוד דמי, מאי קמ"ל מתניתין היא, דתנן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים [פסולה] הא פחות משלשה כשירה, אי ממתניתין הוה אמינא חד לבוד אמרינן תרי לבוד לא אמרינן, קמ"ל. מיתיבי מחצלת שבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן, כי תניא ההיא בסוכה גדולה. אמר רבי אסי פס ד' ומשהו מתיר בסוכה משום דופן, היכי עביד, מוקים לה בפחות משלשה סמוך לדופן, דכל פחות משלשה כלבוד דאמי, ומאי קמ"ל, שיעור משך סוכה קטנה שבעה טפחים, והני מילי במשכה אבל בגובהה עד דהוי גובהה עשרה טפחים, דתנן ושאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה.
<h2>דף יז.</h2>
והלכתא אויר פוסל בשלשה טפחים בין בסוכה גדולה ובין בסוכה קטנה, סכך פסול פוסל בארבעה בסוכה קטנה. בית שנפחת וסיכך על גביו, אם יש בין הכותל ולסיכוך ארבע אמות, פסולה, פחות מארבע אמות כשרה, מאי טעמא, דאמרינן דופן עקומה פחות מארבע אמות כשירה דכל פחות מארבע אמות אמרינן חזייה לההוא דופן כמאן דמקרבא גבי סכך דמי, וכשרה.
<h2>דף יח.</h2>
אמר אביי אויר שלשה טפחים בסוכה גדולה, מיעטו בין בקנים בין בשפודים, הוי מיעוט, אבל פחות משלשה אמרינן לבוד. בסוכה קטנה, מיעטו בקנים הוי מיעוט ואמרינן לבוד, מיעטו בשפודים, לא הוי מיעוט, משום דשפוד גופיה סכך פסול הוא. והני מילי מן הצד, באמצע סוכה מאי, פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר באמצע נמי אמרינן לבוד, וחד אמר מן הצד אמרינן לבוד באמצע לא אמרינן לבוד, והלכתא אפילו בסוכה קטנה נמי ואפילו באמצע אמרינן כלבוד דמי וכשר, דקיימא לן (חולין צ"ג:) בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא, והלכתא כרבינא לקולא, לבר מהני תלת אומצא ביעי ומזירקי דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא, והלכתא כרב אחא לקולא.
דרש רבי יהודה ברבי אילעאי בית שנפחת וסיכך על גביו כשרה. אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי רבי פרש, כך אמר אבא ארבע אמות פסולה פחות מכן כשירה.
סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין, אביי אמר כשרה, רבא אמר פסולה, אביי אמר כשרה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם, רבא אמר פסולה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם, והלכה כרבא. (י"ט.) רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא מסכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין, א"ל לא סבר לה מר הלכתא כרבא, אחוי ליה נראה מבחוץ ושוה מבפנים, ואיתמר עלה, נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי דהיינו פצימה.
<h2>דף יט:</h2>
העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל, רבי אליעזר פוסל מפני שאין לה גג, וחכמים מכשירין. רבי אליעזר סבר דומיא דאהל בענן, וכיון דלית גג לאו אהל היא, ורבנן סברי שיפועי אהלים כאהלים דאמו. הלכתא מאי, ת"ש דאביי אשכחיה לרב יוסף דגאני בכילת חתנים בסוכה, א"ל כמאן, כרבי אליעזר דאמר כל היכא דלית ליה גג לאו אוהל היא, א"ל שבקת רבנן ועבדת כרבי אליעזר, א"ל בריתא אפכא תניא, רבי אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין, א"ל ושבקת מתניתא ועבדת כבריתא, א"ל מתניתא יחידאה היא, דתניא העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל רבי נתן אומר רבי אליעזר אוסר מפני שאין לה גג וחכמים מכשירין. שמע מינה מדרב יוסף כילת חתנים שרי למיגנא בה בסוכה, דכיון דלית לה גג לאו אהל היא ולא מיחזי כסוכה שתחת סוכה, ושמע מינה סוכה דלית לה גג ודעביד כצריפא פסולה, וש"מ כילה דאית לה גג אסיר למיגנא בה בסוכה, ואפילו למאן דאמר סוכה דירת קבע בענן, אתו אהלי ארעי ומבטלי אהלי קבע, דאע"ג דפליג ר' יהודה דאמר לא אתו אהלי ארעי ומבטלי אהלי קבע דתנן (כ':) רבי יהודה אומר נוהגין היינו ישינים תחת המטות בפני הזקינים, תנן סתמא דלא כרבי יהודה, דתנן הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו, ותרגמה שמואל במטה דגביהה עשרה טפחים, אלמא אתו אהלי עראי ומבטלי אהלי קבע. ותו אסור לישן בכילה בסוכה, דרב (כ"ו.) שרא ליה לרב אחא ברדלא למגנא בכילה במטללתא משום באקי, סבר מצטער פטור מן הסוכה, טעמא דקא מצטער דפטור דגאני דהא פטור, אבל אין מצטער אסור.
<h2>דף כ.</h2>
תנו רבנן מחצלת של שיפה ושל גמי, גדולה מסככין בה, קטנה אין מסככין בה, ושל קנים ושל חילף, גדולה מסככין בה, ארוגה אין מסככין בה, רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו אחת זו ואחת זו מסככין בה, וכן היה ר' דוסא אומר כדבריו. תניא (כ':) חנניא אומר כשירדתי לגולה מצאתי זקן אחד ואמר לי מסככין בבודיא, ואמרתי לו הן, וכשבאתי אצל רבי יהושע אחי אבא הודה לדברי. אמר רב חסדא והוא דלית ליה גודפא. אמר עולא הני בודיאתא דמחוזא אילמלא קיר שלהן מסככין בהו, מאי טעמא, משום דכד אית להו גידפא הוה להו כלי ומקבל טמאה ואין מסככין בו, אבל לישוייה דופן בין דאית ליה גודפא ובין דאישתקיל שפיר דמי, והיכא דלית ליה גודפא מעיקרא, ההוא לסיכוך עביד ומסככין בו.
<h2>דף כה.</h2>
שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה.
<h2>דף כו.</h2>
תנו רבנן הולכי דרכים ביום, פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה, הולכי דרכים בלילה, פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום, הולכי לדבר מצוה, פטורין בין ביום בין בלילה. תנו רבנן שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה, שומרי העיר בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום, שומרי גנות ופרדסות פטורין בין ביום ובין בלילה, ואמאי, ליעבדו סוכה התם וליתיבו, אמר אביי תשבו כעין תדורו, רבא אמר פרצה קוראת לגנב.
חולים ומשמשיהם פטורין מן הסוכה. ת"ר חולה שאמרו, לא חולה שיש בו סכנה אלא אפילו חולה שאין בו סכנה, ואפילו חש בעיניו ואפילו חש בראשו, אמר רשב"ג פעם אחת חשתי בעיניי בקיסרי והתיר לי ר' יוסי בר' לישן לי ולמשמשי חוץ לסוכה. רב שרא ליה לרב אחא ברדלא למיגנא בכילתא לבר ממטללתא משום באקי. רב שרא ליה לרב אחא בר אדא למיגנא בר ממטללתא משום סירחא דגרגישתא. רבא לטעמיה דאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה, והאנן תנן חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה, חולה אין מצטער לא, אמרי, חולה, הוא ומשמשו, מצטער, הוא אין משמשו לא.
[פסק] ואסיר למיקבע סעודתא לבר ממטללתא, דתנן אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה, דוקא אכילת עראי אבל אכילת קבע, בסוכה. (כ"ו.) וכמה אכילת עראי, אמר אביי כי דטעים צורבא מרבנן מידי ועייל לכלה. וכל הני שבעה יומי מיבעי לן לשוויה לסוכה קבע, דתנו רבנן (כ"ח:) כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע ואת ביתו עראי, כיצד, יש לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה, אוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה.
<h2>דף כו:</h2>
מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל, ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים, ואמרו, העלום לסוכה. תאני, לא מפני שהלכה כן אלא שרצו להחמיר על עצמן. וכשהביאו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה, נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו, ש"מ פחות מכביצה לא בעי סוכה ולא בעי ברכה, הא כביצה בעי סוכה ובעי ברכה אחריו, ופליגא דר' יוחנן דא"ר חייא בר אבא (ברכות ל"ח:) אני ראיתי את רבי יוחנן שאכל כזית מליח ובירך עליו תחילה וסוף, וקיימא לן כר' יוחנן. (שם ל"ט. כלים פי"ז מ"ח) וזית שאמרו לא קטן ולא גדול, אלא בינוני, וזה הוא אגורי.
<h2>דף כז.</h2>
רבי אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה, וחכמים אומרים אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב הראשון בלבד. מאי טעמא דרבי אליעזר, אמר קרא (ויקרא כ"ג, מ"ב) בסוכות תשבו שבעת ימים תשבו כעין תדורו, מה דירה אחת ביום ואחת בלילה אף ישיבת סוכה נמי אחת ביום ואחת בלילה, ורבנן, כדירה מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף סוכה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, אי הכי אף לילי יום טוב הראשון נמי, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק נאמר חמשה עשר בחג במצות ונאמר חמשה עשר בחג הסוכות, מה להלן לילי יום טוב הראשון חובה מכאן והילך רשות אף כאן לילי יום טוב הראשון חובה מכאן והילך רשות, והתם מנלן, דכתיב (שמות י"ב, י"ח) בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה, והלכתא כרבנן. ועוד אמר רבי אליעזר מי שלא אכל בלילי יום טוב הראשון ישלם בלילי יום טוב האחרון, וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין, ועל זה נאמר (קהלת א', ט"ו) מעות לא יוכל לתקון וגו'.
<h2>דף כז:</h2>
רבי אליעזר אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחולו של מועד, וחכמים אומרים יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של מועד. מאי טעמא דרבי אליעזר, אמר קרא (דברים ט"ז, א') חג הסוכות וגו' סוכה הראויה לשבעה בענן, ורבנן, ההוא מאי קאמר רחמנא, עשה סוכה לשם חג, והלכה כרבנן. ושוין שאם נפלה במועד שחוזר ועושה בחולו של מועד.
רבי אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו דכתיב (ויקרא כ"ג, מ') ולקחתם לכם משלכם, כך אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בסוכתו של חבירו, וחכמים אומרים אע"פ שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו, אבל יוצא בסוכתו של חבירו, שנאמר (שם כ"ג, מ"ב) כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל כולן ראויין לישב בסוכה אחת, והלכה כרבנן.
<h2>דף כח:</h2>
תנו רבנן (ויקרא כ"ג, מ"ב) בסוכות תשבו, אין תשבו אלא כעין תדורו, אמרה תורה, צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, מכאן אמרו היו לו כלים נאין מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה בסוכה ומשנן בסוכה ומטייל בסוכה. ואמר רבה (כ"ט.) מאני מיכלא חוץ ממטללתא, כגון קידרי ושפודי ובי תפי ובי טוי ואגאני דלישא ומאני דקימחא ומאני דתבלי ואצארי, כולהון לבר ממטללתא, מאני משתיא במטללתא, כגון גוסקי וכובי וקאקווי וכאסי. שרגא, אמרי לה במטללתא ואמרי לה לבר ממטללתא, ולא פליגי, הא בסוכה גדולה הא בסוכה קטנה.
<h2>דף כט.</h2>
תנו רבנן היה אוכל בסוכה וירדו גשמים ויצא חוץ לסוכה ואכל, אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו. היה ישן בסוכה וירדו גשמים וירד חוץ לסוכה וישן, אין מטריחין אותו לעלות עד שיאור ויעלה עמוד השחר.
<h2>דף מו.</h2>
תנו רבנן העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה. היתה עשויה ועומדת, אם יכול לחדש בה דבר כגון למיכנשה ולממך בה בסתרקי, מברך שהחיינו, ואם אין יכול לחדש בה דבר, מברך שתים אחת אסוכה ברישא ואחת אזמן, והשתא דאמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דמסדר להי לכולהי אכסא דקידושא, הילכך, זמן, בין דעושה סוכה לעצמו ובין דעושה לולב לעצמו לא צריך למימר, דסגיא ליה בדכסא.
[פסק] וכל אימת דעייל איניש לסוכה צריך לברוכי, ואפילו עייל ונפיק עשרה זמני ביומא צריך לברוכי לישב בסוכה, מנלן, מתפילין, דתניא תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי, וחכמים אומרים אינו מברך אלא שחרית בלבד. איתמר אביי אמר הלכה כר', רבא אמר הלכה כרבנן. אמר רב מארי בריה דבת שמואל חזינא ליה לרבא דלא עביד כשמעתיה אלא כל אימת דמתנח מברך. אמר מר זוטרא חזינא להו לרבנן דבי רב פפי דכל אימת דמתנחי מברכי, רבנן דבי רב אשי כל אימת דהוו ממשמשי בהו מברכי.
<h2>דף מז.</h2>
והלכתא אומר זמן בשמיני של חג ואין אומר זמן בשביעי של פסח, דשמיני של חג רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב, פייס בפני עצמו, זמן בפני עצמו, רגל בפני עצמו, קרבן בפני עצמו, שיר בפני עצמו, ברכה בפני עצמה.
<h2>דף מח.</h2>
וכד נפקין הני שבעה יומי, בתר דגמר סעודתיה בסוכה, מפיק להון למאניה מסוכה לביתיה משום יקרא דיום טוב, ואי לית ליה דוכתא לאותוביה מאניה אלא בסוכה פסיל לה לסוכתו ויתיב בה, דתנן סוכה שבעה כיצד, גמר מלאכול, לא יתיר, אלא מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, משום כבוד יום טוב האחרון. והוינן בה, אין לו כלים להוריד מהו, אין לו כלים אלא במאי אישתמש, אלא אין מקום להוריד כליו מהו, רב חייא בר אשי אמר רב פוחת בה ארבעה, ור' יהושע בן לוי אמר מדליק בה את הנר, ולא פליגי הא לן והא להו, לבני מערבא דלית להו ספיקה דמערב יום דשלימו להו שבעה דסוכה לבתר דגמר סעודתיה בסוכה פוחת בה ארבעה, לדילן דאית לן ספיקה, דשמיני איכא לספוקי בשביעי, ובעי למיכל סעודתיה בסוכה, דקיימא לן (מ"ז.) הילכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן, דהוה ליה יומא טבא ולא איפשר למפחת בה ארבעה מדליקינן בה שרגא. הא תינח סוכה קטנה דמיפסלא בשרגא, סוכה גדולה במאי פסלינן לה, במאני מיכלא, דאמר רבא מאני מיכלא לבר ממטללתא מאני משתיא במטללתא, והלכתא כרבא.
<h2>דף נו.</h2>
והלכתא סוכה ואחר כך זמן, ואע"ג דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, הכא שאני.
